הקורונה וחרבות ברזל עשו ילד – ומפה לשם הימים מלאים בזומים והלילות בריצות למקלטים.
בתכלס, אם מסתכלים אחורה על חמשת השנים האחרונות – הפכנו להיות מומחים בשגרת חירום.
שנתיים של קורונה און אנד אוף, שהובילו לאשליה של שגרה לשנה והופ – כבר מעל ל-600 ימים אנחנו באים למשרד אחרי אזעקה ומנסים לשמור על השפיות כאשר סבב מילואים רודף סבב.

תקראו לנו Senior Crisis Acquisition – כי עם הניסיון שצברנו, זה כבר לא קמפיין זמני, זו התמחות.

אבל מה למדנו מחצי עשור של שגרה-לא-שגרה?
איך העבודה מהבית הפכה מכלי הישרדות לנכס אסטרטגי?
ולמה בתכל'ס – דווקא עכשיו, כשאין וודאות, זה בדיוק הזמן להמשיך לגייס?

זוכרים שפעם היינו 5 ימים במשרד?

כן, הזוי לחשוב שימים מהבית זאת המצאה (יחסית) חדשה.
הרי לפני 5 שנים אף אחד לא הכיר את הזום, ה-Meets או ה-Teams.

ובהתחלה זה הרגיש קצת לא חוקי. לעבוד על הספה בסלון עם הכלב שמתכרבל ליד.
במיוחד שכל הקולות מסביב צעקו "זה ייפגע בתפוקה!".
אבל דווקא המחקרים מ-2020 ועד היום מצביעים על מגמה ברורה:
עובדים מרחוק, במיוחד בתחומים מבוססי ידע (כמו הייטק, שיווק ופיננסים), מצליחים לשמור – ולעיתים אפילו לשפר – את רמת הפרודוקטיביות שלהם.
הסוד הוא? תשתיות טובות, תרבות של אמון והתמקדות בתוצאות – לא בשעות נוכחות.

וגם עכשיו, כשהקורונה היא נוסטלגיה מבורכת, רוב חברות ההייטק מאפשרות לפחות יום בשבוע מהבית.
משמע – למרות הטרנד החוזר של שבוע מלא במשרד, הנורמה היא היברידיות.
כי כשחוסכים את הפקקים, את הרעש של האופן-ספייס ואת הבקשות "יש לך חמש דקות?", יש יותר מקום להתרכז.
ואז קורה קסם – העובדים עובדים, והעבודה באמת עובדת.

לנשום לתוך הלחץ הפך להיות חלק מהיום-יום

כן, הפרודקטיביות עלתה – אבל כך גם הווליום בתוך הראש.
בידודים, ילדים שצורחים מאחורי המחשב, אזעקות באמצע הלילה וחשש קיומי – זה לא בדיוק מתכון מנצח לשלווה פנימית.
ואין מה לעשות, אמנם בסוף מתרגלים להכל – אבל לחוות 5 שנים כאלו אינטנסיביות שזה מרגיש שהדברים היחידים שנשארו זה אפוקליפסת זומבים ומתקפת חייזרים, הנפש נשחקת.
והדרישה לשלב את כל אלו ביחד עם שמירה על יעדים ותפוקה, לפעמים מרגישה יותר מידי.

והחברות ששימרו העובדים שלהם – הם אלו שהבינו בדיוק את זה.
יצירת מעגלי תמיכה נפשית, הורדה במשימות במידת הצורך, הוצאה לימי כיף מטעם החברה, מתן הטבה של ייעוץ פסיכולוגי או אפילו – רחמנא ליצלן – ימי מחלה לנפש.
המודעות לבריאות הנפשית בהחלט עלתה – וזו מתנה גם לעובדים, וגם לחברה.
כי עובד שמרגיש שרואים אותו – יהיה בעל מוטיבציה לתת בחזרה.

אז גם עכשיו – הקשיבו לעובדים שלכם, התחשבו בהורים שדואגים לפעוטים תוך כדי עבודה,
והבינו איך אתם יכולים לתמוך ולעזור באלו שהוקפצו למילואים.
אנחנו מבטיחים לכם שהם יזכרו את זה לטובה.

אי אפשר לסמוך על השגרה.

היינו אומרים פעם שלישית גלידה, אבל האמת שמה שפעם היה נחשב "אירוע חריג" היום זה עוד יום שני.
עם מלחמה שכבר מעל ל-600 ימים לא נגמרת, שגרת חירום זו לא אנומליה – זו המציאות.
ולכן השאלה היא לא אם יבוא משבר – אלא מתי, ואיך נערכים מראש.
בסוף, החיים לא עוצרים אף פעם, וגם בזמן אזעקות יש לקוחות שמחכים למוצר.
ארגונים שהבינו שהמשבר הוא לא רגעי – אלא מדובר בשחר של יום חדש, הם אלו שהתאוששו מהר יותר וחזרו לשגרה מהר יותר.

ומה עוזר להתאושש מהר? Game Plan.
החברות שמחזיקות תוכניות פעולה אמיתיות (ולא רק כאלה שכתובות בפוואר פוינט), שיודעות מי מגבה את מי כשחצי מהצוות במילואים, שיש להן מערכות שעובדות גם מהבית ומתקשרות את הכל בצורה ברורה ושקופה – הן אלו שמצליחות לנחות על הרגליים במהרה.
כי בסוף, מי שלא חותר טובע, ומי שמתאושש מהר יותר – שוחה מהר יותר, ונהנה מיתרון בשוק שנמצא עדיין בשוק. גם מול מועמדים וגם מול הלקוחות.

גיוס בזמן חירום = משחק במגרש ריק

בתקופות משבר, רוב החברות עושות אותו הדבר: עוצרות.
הקפאת תקנים, החזקת תהליכים, לחכות שה"סופה תעבור".
אבל דווקא כשהשוק בהולד, יש פחות תחרות –
והחברות שממשיכות לגייס פוגשות מועמדים איכותיים, פנויים, ומוכנים להתחיל תהליך.
כאלה שלא היו זמינים קודם, ושכרגע מחפשים ביטחון, יציבות, מקום שמרגיש שהוא ממשיך לזוז גם כשמסביב כולם נעצרים.

זה בדיוק מה שראינו בקורונה, בחרבות ברזל, וגם ממש בשבוע האחרון: ארגונים שלא נבהלו, אלא התארגנו מהר – נהנים מיתרון תחרותי שקשה יהיה לסגור.
הרי בסוף גיוס זה גם עניין של טיימינג – לתפוס את המועמד הנכון, ראשונים, בזמן הנכון.
וכשהשוק ריק, המועמדים יסתכלו פחות ימינה ושמאלה – אלא ממש בול אליכם.

אז מה הבוטום ליין??

כן, זה שוב מרגיש כאילו העולם מתנדנד.
כן, זה שוב כאילו בול כשנשמנו לרווחה – מישהו החזיר את הרעש.

אבל Been There, Done That.
והפעם אנחנו יודעים איך לעשות את זה חכם יותר.
אנחנו יודעים שלחכות שהכל יסתדר זה לא תמיד הפתרון.
ושמי שממשיך לגייס, להקשיב לצוות, ולהיות שם באמת – זה הארגון שהכי ייזכר לטובה, גם כשהשמש שוב תצא.

אז קחו נשימה, תתכננו מחדש, ותמשיכו לזוז.
העולם לא מחכה – אבל המועמדים שלכם דווקא כן.